כשבחרנו ללכת רק עם הלב נתקלנו בקיר.. כשבחרנו ללכת רק עם השכל נתעקנו בקיר.. לכן נדע שיש שם דלת..בין הלב לשכל ורק לנו יש את המפתח..

צילומים מהבויידם..
זו אני אי שם בשנת 2003
לפני יותר מ..14 שנים
תמיד אהבתי לצייר
תמיד אהבתי אנשים
ומצאתי דרך לשלב בינהם..

שנמשיך לחלום חלומות ולהגשים
גם אם הדרך מאתגרת
יש כח עצום שנובע מתוכינו ואומר לנו שזו הדרך שלנו♥
ויש מקום לכל אחד ואחת כאן בעולם
רק חשוב שכל אחד ואחת יעשה בדיוק את מה שהכי מתאים לו/לה..
וגם אם אנחנו לא ממש יודעים
זה גם בסדר
העיקר הוא להקשיב פנימה כל פעם מחדש
ובאומץ לבחור כל פעם מחדש בלב ליבו של העיניין.. בלב שלנו <3
חג פורים שמח ושפע לכולנו !

שבת..
זמן של לשבת.. לעכל.. להביט
ברכות.. בחמלה.. בהבנה ובאהבה..
מאפשרת לעצמי להסיר עוד קליפה ודווקא כאן מולכם
לאחרונה יותר ויותר נראה לי שהפכנו להיות המטפלים אחד של השני
ואולי לא הפכנו
אולי תמיד היינו..

השבוע נפגשתי עם הקנאה
יותר נכון עם הפחד מקנאה
זה באמת פגש אותי לא מוכנה..
תמיד הדברים האלו .. העמוקים , תופסים אותי .. אותנו לא מוכנים וככה בדיוק זה קורה וצריך לקרות, אחרת זה לא יהיה כל כך חזק ומשמעותי..
ממקרה של חוסר פירגון שכמובן אולי היה פרשנות שלי בלבד..
חשתי פחד..
פחד מקנאה..
והוא היה מאוד מאיים ועמוק..
ידעתי שיש שם משהו
וניסיתי לשאול..
לא בכח
רק לשאול ולהביט מה קורה..
כאילו אני משקה עציץ ומחכה, מחכה רגע שהמים יחלחלו..
וכך קרה..
השאלה חלחלה והתשובה הגיעה איתה.
באופן לא מפתיע , זו היתה הילדה שבתוכי שהגיעה.
היא באה חזקה כזו, גיבורה!
והזכירה לי על חרם שכל בנות כיתתי עשו עליי בבית ספר יסודי.
היא אמרה שהכל בסדר, שהיא מבינה שהם פשוט לא בוגרות ושהיא סולחת להם..
אבל ראיתי בתוך עיניה עצב..
עצב וכאב שלא התפרק
שרצה לצאת החוצה והיא פשוט לא נתנה לו..
איזו ילדה !! ואווו!!
חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה:
עכשיו זה בסדר.. עכשיו את יכולה לבכות ולכאוב..
את כבר לא צריכה להיות חזקה וגיבורה כדי לא להכביד..
את יכולה.. תבכי אהובה , תוציאי הכל החוצה..זה באמת כואב ועצוב ומותר לך , מותר לך להישבר,מותר לך להיות פגיעה וחשופה,
אני איתך <3

והיא בכתה..
קצת..
ממש קצת..
עדיין מנסה לעכל את מה שקרה..
איך גיליתי את המגננה שלה.. ומה יקרה עכשיו..?
התחבקנו שם בממד שאין לו זמן וסוף..
"את כל כך יפה! ומוכשרת ! " אמרתי לה..
"שששששששש...שקט .. שאף אחד לא ישמע אותך.. אסור אסור! זה מסוכן! " היא ענתה לי בפחד..
הסתכלתי עליה ופתאום הכל התבהר לי..
למה היה לי קשה לתת לעצמי לעוף על החיים..
להרגיש יפה.. וסקסית ..
להביע את כישרונותיי עד הסוף! עד הסוף!!
לא רציתי לאיים על אף אחד או אף אחת.. כי פחדתי.. פחדתי מהחרם.., פחדתי מקנאה.. אז הקטנתי.. וצמצמתי הכל!
את היופי שבי, את הכישרונות שבי, את הקול שלי, את האור שבי, את הזהר שאני..
צמצמתי את אותה ילדה אהובה, כי רציתי להגן עליה מהחוויה הזו..

"אני אוהבת אותך זהר !
את יפה!
את אהובה!
את אור גדול לעולם הזה!
את חשובה!
את מוגנת!
ואת יכולה גם להישבר , מותר לך לבכות.. מותר לך לומר שקשה לך.. עופי על החיים האלו!!!
וכשתעופי תראי איך את מזכירה לאנשים
שיש להם גם כנפיים והם גם יכולים לעוף.. <3 "

אני והצל שלי..
צל: היי! באתי! זהו.. החלטתי שאני יוצא לאור!
אני: מה? מי .. מי אתה בכלל?
צל: אויי המצב גרוע.. את אפילו לא מזהה אותי..? תסתכלי טוב טוב.. אני מוכר לך מאיפה שהוא?
אני:.. מממ.. כן.. אממ.. לא.. אתה .. אתה.. אתה מעצבן אותי..
צל: אוקי.. זו התקדמות.. ומה בא לך לעשות?
אני: בא לי.. להדביק אותך לקיר.. ושתישאר שם..
אני הולכת.. השיחה הזו הסתיימה!
צל: לא לא.. ממש לא הסתיימה.. היא רק התחילה..
אני כאן וזהו! פשוט תדברי איתי!
תכירי בי.. את לעולם לא תוכלי להעלים אותי..
וככל שתנסי להילחם יהיה לזה השלכות.. ואת יודעת את זה! את חווית את זה ! ככל שתילחמי .. אני אלחם בחזרה !!! ואז.. את פשוט לא תהיי את, את תנסי להיות בדיוק ההפוך ממני.. הקיצוני.. וזה .. זה ממש לא את !
אני: אוף!!!
צל: לעוף?..
אני: לא.. אוףף.. אוףףף אתה צודק !
צל: ואווו.. זה היה קל..
אני : כן.. אתה יודע שאני לא אוהבת לשמור בבטן..
אתה מכיר אותי ..
צל: כן .. כן.. זה החלק הטוב שלי.. אני אימפולסיבי..
בקטע טוב :)
אני: פשוט.. יש בך הרבה רבדים ו.. כל פעם שאני חושבת שזהו .. שאני כבר מכירה אותך.. אני פוגשת שוב עוד חלק..
בהתחלה זה קשה..
צל: אחר כך זה יוצא החוצה וכולם שמחים?
אני: חחחחחח.. אממ.. כן משו כזה..
רק באמצע יש התמודדות.. ואתגר ותסכול
אבל בגלל שזה מוכר אז זה פחות אבל עוד כואב..
תודה !
צל: על מה?
אני: תודה שאתה גורם לי להיות יותר אני בכל פעם מחדש! תודה שאתה לא מוותר עליי!! תודה עליך.. ותודה עליי!
צל: בכיף.. זה הייעוד שלי
בשביל זה ובגלל זה נוצרתי על ידך 

ציפור עפה
בזכות שהיא מנופפת באופן שווה בשתי כנפיה..נשארת באמצע בציר המרכזי שלה..
כך גם אנחנו 

התחושה הזו ..
שבא לי פשוט להתמסר אליה עד הסוף
לרחף שם על הענן
ורק לאהוב
פשוט רק לאהוב
זהו..
אני לא צריכה כלום
לא לאכול, לא לישון, ובטח לא לשטוף כלים
פשוט רק לנשום את התחושה הזו אל ריאותי.. אל הווייתי..
כל כך ממכר.. כל כך מפחיד..
ומה המינון המומלץ?
בא לי כמה שיותר!!! כי אני כל כך צמאה לה..
אבל שלא ייגמר פתאום
אם אלגום מהר.. אולי זה פתאום ייעלם?
והרי זה רק שיקוף שיצא מתוכי.. אז איך זה ייעלם?
זה לא יכול להיעלם
זה מתוכי
אם ייעלם מבחוץ כנראה שמשהו נעלם מבפנים
וכן!! אני מדברת על זה!
הנה! באומץ!
ושום דבר שתעשי לא יעלים את זה.. כי זה לא תלוי
ה פשוט לא תלוי
בשום דבר חיצוני
בשום התנהגות, או מעשה..
עליך רק להיות את!
הכי נאמנה לך בכל רגע ורגע
למצוא את התחושה הזו שבתוכך
את ההתאהבות הזו שבתוכך.. שמשתקפת לך בצורת אדם
לנשום עמוק אותך
להתרווח ולהינות מהשיקוף שמתקיים עכשיו
כי עכשיו הוא הנצח
וזה כל מה שיש!
עכשיו הוא חיים שלמים שנאספו לרגע הזה
הרי את לא באמת מודדת הצלחות בכמה זמן
נכון.. נכון שזה מסקרן מה יקרה
אבל כל כך מרגש הרגע הזה
חבל לבזבז אותו על לחשוב ולשער ולהתרגש ולפחד ממה יקרה ברגע הבא...
אז תהיי פה עכשיו..
בואי מתוקה שלי
אני איתך! את פה איתי.. ויש לנו את כל העולם פרוש לפנינו , חיים שלמים שנמצאים ממש כאן , ממש פה בתוכך